פסק-דין בתיק ע"פ 2098/08

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ר. זוכוביצקי, ס.נ.) בתיק ת' 12670/06, מיום 30.12.07. במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961.

2.         בית משפט קמא השית על המערער את העונשים הבאים: 26 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שלא ינהג בשכרות וכן קנס בסך 2,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

3.         בית המשפט קמא בחן את גרסת המערער אל מול גרסת המשיבה. על פי המערער בדיקת הינשוף נערכה שלא בהתאם להוראות ולנהלים אשר נקבעו על ידי משטרת ישראל, ולכן אין להסתמך על ממצאיה. תיעוד הפעולות נעשה עם סיום כלל הבדיקות, זאת בניגוד לכללים, המחייבים רישום הדברים מיד עם ביצועם. הדבר חשוב, לדידו של הסנגור, לשם חישוב הזמן שעבר בין המועד בו נעצר המערער לבין המועד בו נבדק. כמו כן, טען המערער בעניין תוקף גז הכיול ע"י מפעילת הינשוף.

4.         בית משפט קמא התייחס בפרוטרוט לכל טענותיו של הסנגור המלומד. בהתייחס לנושא הזמנים, קיבל בית משפט קמא את עדויות המאשימה, לפיהן המערער נעצר בשעה 04:07, נערכה לו בדיקת מאפיינים בשעה 04:18, ובשעה 04:26 נערכה לו בדיקת ינשוף. בעניין זה דחה בית המשפט את הטענה שאין לסמוך על הרישומים האמורים מאחר ואינם משקפים את הזמן בו בוצעה כל פעולה, משום שנרשמו בדיעבד, לאחר תום הבדיקות כולן. בית משפט קמא קבע פוזיטיבית, כי לא נפל כל פגם ברישום הדו"חות השונים, וכי אלו משקפים נכונה את מהלך הדברים. עדותו של עד התביעה מס' 2 הייתה ברורה בעניין האמור, והסנגור לא הצליח לקעקע את גרסתו.

5.         גם בטענה שהדו"ח (כתב האישום) נכתב בתום האירוע, לא מצא בית משפט קמא טעם לפגם, שהרי ברי כי דו"ח שכרות נרשם לאחר עריכת הבדיקות השונות, כגון בדיקת מאפיינים ובדיקת הינשוף, אשר הובילו למסקנת השכרות. גם אם בדו"ח הפעולה לא צוינה השעה, אין בכך כדי לפגוע בערכו הראייתי, זאת משום ששעת המעצר נרשמה במקום אחר. בית משפט קמא דחה את טענת המערער לפיה אשתו התקשרה אליו בשעה 03:00. הרי המערער עצמו לא זכר מתי נערכה השיחה עם אשתו, גם עד ההגנה מטעמו העיד כי אינו זוכר מתי התקשרה אשת המערער. בנוסף לכך, המערער לא הביא את אשתו להעיד ואף לא הוצג פלט שיחות שיתמוך בטענתו. בית המשפט קמא אף ציין, כי לשוטר לא הייתה כל סיבה  לכתוב "במודע ותוך כדי זיוף שעה לא נכונה בפירוט של שניות, כאשר לעניין הזמן חשיבות כה מרובה" (עמ' 32, ש' 2 להכרעת הדין).

6.         בית משפט קמא דחה את טענת המערער לעניין אי תקינות בדיקת הינשוף, בשל אי קיום החובה של בדיקת גז הכיול עובר לבדיקת הכיול, ממנה מסיק המערער כי משלא נבדק תאריך התפוגה של גז הכיול, הבדיקה איננה תקינה ואין להסתמך על ממצאיה.

בית המשפט נימק דחייה זו בכך שהסנגור לא חקר את השוטרת בנושא והסתפק בשאלות כלליות. כתוצאה מכך, גם תשובות השוטרת היו כלליות ולא הייתה בהן התייחסות לבדיקת תוקף גז הכיול. בית המשפט קמא קבע שהעובדה שהסנגור לא שאל את השוטרת בעניין האמור, פועלת לחובתו.

משדחה את הטענה הנ"ל, לא הסתפק בית המשפט קמא בבדיקות המדעיות ובחן אף את קיומן של ראיות אחרות שיש בהן כדי להוכיח את שכרותו של המערער. בחינה זו הובילה את בית המשפט למסקנה כי יש להרשיע את המערער. מהעדויות, כולל עדותו של המערער עצמו ועד ההגנה מטעמו, ניתן ללמוד כי המערער שתה באותו ערב משקה אלכוהולי. מול עדות המערער כי שתה כוס בירה, העיד עד ההגנה כי המערער שתה שני משקאות של וודקה מהולה ברד בול, וכי לא אכל דבר במועדון בו שתו שניהם.

7.         בהתייחסו למקום בו בוצעה בדיקת המאפיינים, והסתירה שהתגלתה בעניין זה בין שני עדי התביעה 1 ו- 2, קבע בית המשפט כי "אין מדובר בעניין מהותי שיש בו כדי להשפיע על מהימנותם" (עמ' 35, ש' 23 להכרעת הדין). בית המשפט קבע כי עדויות השוטרים אמינות ומשלימות האחת את רעותה. מאידך, לא קבע בית משפט  עמדה דומה לגבי עדויות המערער והעד מטעמו.

טענות המערער

8.         הסנגור חזר בערעור על הטענות שהעלה בסיכומיו בבית משפט קמא, כמעט אחת לאחת. הסנגור הדגיש את עניין מעצרו של המערער במקום אחד ועריכת בדיקת המאפיינים במקום אחר.

לעניין העונש, במידה והערעור על הכרעת הדין יידחה, מבקש הסנגור להקל בעונשו של המערער, וכן לסווג את הפסילה כך שתחול על רכב פרטי בלבד. הסנגור מנמק בקשתו זו בכך שהמערער בן 43, אב ל- 3 ילדים ומתפרנס מנהיגה. שלילת רישיונו לתקופה כה ארוכה תפגע במטה לחמו.

טענות ב"כ המשיבה

9.         ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הערעור. פסק הדין של בית משפט קמא מפורט ומשיב באופן מעמיק על כל טענות ההגנה. לעניין הטענות הנוגעות לפגמים בכיול נטען, כי משלא מצא הסנגור לנכון לחקור את השוטרת בנושא האמור, לא ניתן לטעון כי פעולותיה לא בוצעו כראוי. יש לזכור, כי קיימת חזקת תקינות פעולות הרשויות החלה גם על המשטרה. ב"כ המשיבה ביקש לתמוך בקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק הדין. לדידו, לא עלו בערעור טענות שיש בהן כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעות או בממצאי מהימנות של בית המשפט קמא.

דיון

10.       באשר לערעור על הכרעת הדין: לא מצאתי ממש בטענות הסנגור המלומד. לא שוכנעתי כי ישנם נימוקים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בקביעות שבעובדה או בממצאי מהימנות בהכרעת בית המשפט קמא. ההלכה בעניין האמור ידועה ואין צורך להכביר מלים עליה. במקרה דנן העדפת גרסת המאשימה על פני גרסת המערער בדין יסודה. כפי שפורט לעיל, המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא מבוססות היטב בחומר הראיות ובעדויות שהובאו בפניו.

באשר לטענה הנוגעת לאי בדיקת גז הכיול, תהיתי הכיצד ועל בסיס מה מבקש הסנגור המלומד לקבוע כי בדיקת גז הכיול לא נעשתה בהתאם לכללים, ובעקבות זאת לקבוע כי יש להתעלם מממצאי הבדיקה. כיצד היה על השוטרת לדעת להעיד על עניין בדיקת גז הכיול ומועד תפוגתו אם לא הפנה לה הסנגור בנושא זה אף שאלה. הסנגור גם לא העלה כל טענה בנוגע לדבר האמור בתשובתו לכתב האישום בבית משפט קמא, על מנת להכשיר את טענתו שהיה על המאשימה להוכיח שבדיקת גז הכיול נעשתה על פי הכללים.

בשל כל אלו, דין הערעור על הכרעת הדין להדחות.